"חדלות פירעון" מוגדרת כמצב שבו אין די בנכסיה הנזילים של החברה כדי לכסות על חובותיה. למעשה, במצב כזה, בו ברור כי אין בקופת החברה מספיק כסף, הנושים השונים (ובתוכם העובדים, הספקים, בעלי המניות וההנהלה) מתחילים "להתחרות" ביניהם על משאביה המוגבלים של החברה.
השלב הזה, בו נתגלתה לנושים עובדת חדלות הפירעון, הינו קריטי מאוד, בשל החשש שמא ייווצר מעין "אפקט דומינו" אשר עלול להרע את מצב החברה עוד יותר, עד לכדי מצב בלתי הפיך (לדוגמא: מצב בו הספקים מפסיקים לספק מוצרים עד לכיסוי מלוא החוב עלול לדרדר עוד את החברה ולהביא לקריסתה הסופית).
ובכן, במיוחד עבור סיטואציות כגון זו, קיים צו הקפאת ההליכים.
פעמים רבות חל בלבול בין תהליך של פירוק חברה לבין הליך הבראה.
ובכן, ההבדל העיקרי הוא שפירוק חברה דומה למעשה לפשיטת רגל אצל יחידים, שכן, במצב כזה עיכוב ההליכים מעכב את הנושים הלא מובטחים, אולם מנגד, הנושה מובטח נשאר "חופשי" ולא נפגע מעיכוב ההליכים. ובדיוק מסיבה זו, סביר להניח שלמעשה אין לנושה מובטח אינטרס אמיתי לבקש או להסכים לפירוק, אלא לאחר שיקבל את המגיע לו.
בהבראה לעומת זאת, הדין שונה, שכן למעשה, צו הקפאת הליכים, במקרה שכזה, כשמו-כן-הוא: צו הניתן ע"י בימ"ש (מחוזי) לצורך הקפאת כל הליכי הנשייה כנגד החברה, גם של הנושים המובטחים, ובתנאי שנוצרו עד לערב מתן הצו. הצו עוצר הליכים שלא הושלמו ו"מקפיא" המשך מימוש נכסי החברה- הכל על מנת להביא לשיקום החברה, והתנאי בלעדיו איין- הסכמת הנושים.
כבר כעת נציין כי אף על פי שסעיף 350 (ג) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 מציין בפירוש כי צו הקפאת הליכים יכול להינתן במעמד המבקש בלבד, נוהגים בתי המשפט לבקש את תגובת הנושים המובטחים (בד"כ בנקים) שעלולים להיות מושפעים מהחלטה זו, בטרם יענו לבקשה זו. לעיתים אכן יסכימו נושים מובטחים להליך ההבראה, אם יגיעו למסקנה כי יש סיכויי רב שיצליח, וכמובן אם יראו כי יש בהבראה האמורה של החברה כדי לשפר ולהיטיב אף את מצבם שלהם ולהשיא להם רווחים נוספים.
נבהיר: צו הקפאת הליכים אינו עומד בזכות עצמו, שכן הליכה בדרך זו מותנית בגיבוש "הצעת פשרה או הסדר בין חברה לבין נושיה או בעלי מניותיה" ע"י הנאמן אותו ממנה ביהמ"ש לחברה. אם יאושר ההסדר אותו מגבש הנאמן, על ידי הנושים (באמצעות קיום אסיפות נושים, לפי סוגיהם), הוא יובא לאישורו של בית המשפט, ובמידה ומאושר "…הרי הוא מחייב את החברה ואת כל הנושים", כאמור בסעיף 350(ט) לחוק.
כדי להבין את משמעותו של הסדר נושים המאושר ע"י בית המשפט נצטט מספרם של אלשיך ואורבך "הקפאת הליכים – הלכה למעשה", כדלהלן: (עמ' 497/8)
"חבויות העבר של החברה מוסדרים בכתב ההסדר, המחייב את כל הנושים במידה שווה, בין שהסכימו להסדר ובין שהתנגדו לו.
לשון אחר, דרכם היחידה של הנושים להיפרע מהחברה היא אך ורק בדרכים ובמידות המפורטות בהסדר.
עסקינן למעשה בהעתקת מאסת התביעות מן הישות המשפטית אל קופת ההסדר המנוהלת בידי הנאמן בפיקוח בית המשפט וכונס הנכסים הרשמי.
… לא זו בלבד שתביעות הנושים מועברות מהישות המשפטית (של החברה) שנמסרה לבעליה החדשים כשהיא "נקיה" מחובות העבר, זולת ההתחיבויות שקיבלה על עצמה בהסדר, הרי שברובם המכריע של ההסדרים מופטרת החברה מכל תביעות העבר, זולת אלו שהוכרו בהסדר ובשיעור המוסכם בו".
במילים אחרות, צו הקפאת הליכים ינתן רק מקום בו מוצא בית המשפט כי יש לחברה סיכוי לשוב ולעמוד על רגליה, ובהתאמה, הסדר נושים מאושר מהווה גושפנקא להבראת החברה.
למי שתוהה מנין שואבים ספקים את האומץ להמשיך ולספק סחורות או שירותים לחברה במשבר הנמצאת בהקפאת הליכים נבהיר, כי ספקים אלה אינם חשופים לסיכון, שכן, לצורך ההבראה מוציא החוק מן הכלל ומבדיל את הנושים והחובות שנוצרו לאחר צו הקפאת ההליכים ועד לאישור הסדר הנושים. לנושים אלה ניתן מעמד של נושה מובטח והם יקבלו את שכרם מקופת הנאמן אף ללא כל קשר להסדר הנושים המתגבש, שאם לא כן, סביר להניח שאכן יהיה קשה מאוד, שלא לומר בלתי אפשרי, למצוא מי שיהא מוכן לעבוד עם חברה המצויה במשבר כאמור.